שרון נ' פרוגרס שיווק ממתקים(1986) בע"מ

פסק דין

פסק דין

לפנינו תביעה של התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים. המחלוקות העיקריות בתובענה סבות סביב שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעת, באשר לטענת הנתבעת, אין בין הצדדים יריבות, משהיתה התובעת עובדת של ישות משפטית אחרת (חברה אחות), ובכל מקרה מעמדה לא היה כשל 'עובד'.

התשתית העובדתית

נקדים ונציין שיחסית למשך היחסים ולמורכבות ה'גופים' המעורבים ביחסי הצדדים, לא עשו הצדדים מאמצים מספקים לפרוס את התשתית העובדתית ההולמת, ולפיכך לא תמיד הובררו כלל הנסיבות הדרושות להכרעה. כך או כך, אלה עובדות המסגרת הדרושות לעניננו:

התובעת הינה ילידת 1934, והועסקה במשך שנים רבות בעסק המשפחתי שהוקם על ידי אביה - מפעל שוקולד ודברי מתיקה, שיכונה לצורכי נוחיות "פרוגרס" ס' 4 לתצהיר התובעת.

ס' 4 לתצהיר התובעת

המפעל היה ממוקם תחילה בתל אביב (ברחוב הרצל ובהמשך ברחוב נחלת בנימין) והיתה צמודה לו חנות המפעל. לימים עבר המפעל לחולון ולאחר מכן לאשקלון.

במהלך ההתדיינות עלה כי החל ממועד מסויים, הופעל העסק המשפחתי כקבוצה המונה שני התאגידים הדרושים לעניננו: חברת פרוגרס (1984) ביח"ר לשוקולד בע"מ, המצויה בפירוק (שתכונה להלן: "פרוגרס 1984") וחברת פרוגרס שווק ממתקים (1986) בע"מ (שתכונה להלן: "פרוגרס שווק" או הנתבעת).

פרוגרס 1984 הוקמה ביום 4.11.84, נוהלה בין השנים 1992 ל-1995 לערך על ידי מר שרון טוביה, שהינו בעלה של התובעת, ובעלי המניות בה היו, בין היתר, כדלקמן דו"ח רשם החברות הוגש כמוצג ת/1.: התובעת – 5% מניות הנהלה ו- 19.7% מניות רגילות ר' גם עדות התובעת עמ' 2 לפרו' ש' 12-13, בה ציינה: "היו לי פחות מ-20% (מניות – א.א.)" וכן ס' 19.1.2 לסיכומיה, הנוקב לערך באותם שיעורי אחזקות ביחס לתובעת.; שפמן בן עמי (שהינו אחי התובעת) – 19.6% מניות הנהלה ו- 48% מניות רגילות; שרון טוביה – 4% מניות הנהלה ו- 5.5% מניות רגילות. יתר המניות הוחזקו אף הן בידי בני המשפחה.

דו"ח רשם החברות הוגש כמוצג ת/1.

ר' גם עדות התובעת עמ' 2 לפרו' ש' 12-13, בה ציינה: "היו לי פחות מ-20% (מניות – א.א.)" וכן ס' 19.1.2 לסיכומיה, הנוקב לערך באותם שיעורי אחזקות ביחס לתובעת.

פרוגרס 1986 הוקמה ביום 27.7.86, ונכון ליום 4.11.98 נוהלה בידי מר בן עמי שפמן ובעלי המניות בה היו, בין היתר, כדלקמן דו"ח רשם החברות הוגש כמוצג ת/4. יוער כי הנתונים נלקחו מן הדו"ח, בשים לב לסתירה שבינו לבין האמור בתצהיר מר פרסקי (ס' 15), ולפיו התובעת החזיקה כ-23% ממניות הנתבעת.: התובעת – 20.7%; שפמן בן עמי – 51%. גם בחברה זו יתר המניות הוחזקו בידי בני המשפחה.

דו"ח רשם החברות הוגש כמוצג ת/4. יוער כי הנתונים נלקחו מן הדו"ח, בשים לב לסתירה שבינו לבין האמור בתצהיר מר פרסקי (ס' 15), ולפיו התובעת החזיקה כ-23% ממניות הנתבעת.

לעניין ניהול החברות, יוער כי מעדותו של מר פרסקי עלה כי טוביה שרון התפטר ב- 1995 מניהול פרוגרס 1984, ומר פרסקי מונה תחתיו עד לאוקטובר-נובמבר 1998 עמ' 11 לפרו' ש' 3-5, 19.. מעדותו עלה כי כיהן כמנהל בפועל אף בפרוגרס שווק.

עמ' 11 לפרו' ש' 3-5, 19.

בשלב זה או אחר לאחר שנת 1998, הועברה הנתבעת לידיים אחרות בנסיבות שאינן צריכות לענייננו דו"ח רשם החברות הוגש כמוצג ת/3..

דו"ח רשם החברות הוגש כמוצג ת/3.

החל משלב מסויים היתה התובעת מופקדת על ניהול חנות המפעל. התובעת טענה כי שכרה שולם לה לסירוגין על ידי פרוגרס שווק ופרוגרס 1984 ס' 5 לתצהיר התובעת. ואף ציינה בעדותה: "אני לא רואה הבדל בין פרוגרס שיווק לבין פרוגרס 1984" עמ' 7 לפרו' ש' 20.. שכרה, כעולה מתלושי השכר שצורפו, שולם על-ידי "פרוגרס (1984) בע"מ" ו"פרוגרס שיווק בע"מ" כדלקמן אחד מתלושי השכר שצירפה התובעת כנספח א' לתצהירה הינו תלוש של מר שרון טוביה, והוא אינו צריך לענייננו (תלוש לחודש 1/92, נספח א' לתצהיר התובעת).:

ס' 5 לתצהיר התובעת.

עמ' 7 לפרו' ש' 20.